כשהכל נראה בזבל וכשאתה מרגיש שזה גמור לנצח
פתאום זה מגיע הדבר הקטן הזה שיגרום לך לחייך שיגרום לך לחשוב
שיש עוד תקווה לחיות.
ואלו הדברים הכי קטנים הדברים שאתה מחליט פה ועכשיו ואתה כל כך
גאה בעצמך שהחלטת לעשות אותם שזה חצי מההנאה מהם,יש!,עשיתי
משהו עם החיים שלי,אני חושב שאני ישמור את הסכין לפעם אחרת.
מתי בפעם הארוחנה כל כך היית מאושר מהגשם הראשון?,שזה גרם לך
לצאת מהבית יחף עם גופיה ומבוקסר לרקוד כמו שוגע בלי שהיה אכפת
לך שמישהו מסתכל ולשיר את כל הלב והריאות שלך ולשים זין כזה
גדול על מה אנשים חושבים עכשיו,ואולי ככה,ואלי ככה,יאללה שילכו
כולם להזדיין ואני לא מתכוונת לזה במובן החיובי, ומרוב שיש כל
כך הרבה גשם להרטב עד שהשיער כבר ספוג במים ואתה מרגיש את
הדלקת ריאות מחלחלת לך לעצמות?,אבל כל כך לא אכפת לך,
כי אתה חסין בפני כל מחלה על כדור הארץ(לפחות ככה אתה חושב).
והתודה שאנחנו צריכים להגיד על הזכות שיש לנו להתלהב מדברים
כאלה,מהשטויות של החיים,עם כל הזמן נשמח על הדברים האלו לא
יהיה לנו אף רגע משעמם בחיים,
כל כך צעירים וכל כך מאושרים,בלי היכולת להפסיק לחייך,לא קיימת
פונקציה כזאת כשאתה צעיר,
וגם כשאתה עצוב זה רק בגלל שאתה כל כך מאושר,ואתה רוצה יותר
הזכות לאהוב בלי הפסקה ,בלי שאף אחד ישפוט,
הזכות לבחור את מי לאהוב,
להתאהב ,להיפרד,ולשבור את הלב וכל זה בכמה שעות.
הגוף שיש לנו לכמה שנים ספורות,הגוף הצעיר הזה שיכול לעשות
הכל,ומשום מה אנחנו לא מנצלים אותו,לפחות לא מספיק,או כמו
שרצינו לנצל אותו.
מה בסך הכל אנחנו צריכים?
קצת אהבה ,קצת חום, מישהו לדבר איתו ,מישהו שיקשיב,מישהו
שירצה,מישהו שיגרום לנו לרצות לעזוב את הכל ,את המשפחה ואת
החברים,ואת העבודה שאין לנו,ואת הדירה שאין לנו,ואת החיים שאין
לנו,ולעוף מפה כמה שיותר רחוק וכמה שיותר מהר ,להגיע למקום הזה
שאנחנו בורחים אליו ולהישאר לגור שם.
זה בדיוק מה שאנחנו רוצים מהשניה שאנחנו נולדים עד שאנחנו
מתים,ומסתבר שזה אף פעם לא נעלם.