משהייתי קטנה, רציתי להיות סופרת
החשק והרצון רק התגבר עם השנים.
עכשיו, שאני שומעת כל מיני שירי רוק מופרעים ומתלבשת כמו
קבצנית-כולם אמרו שכדאי לי להיות סופרת-כי סופרים יכולים
להתלבש איך שהם רוצים-ככה אמרו לי.
הם עושים מה שבא להם, ואני אוכל לשמוע דברים לא נורמלים ולהיות
לא נורמלית כל כך.
כתבתי המון סיפורים, לפחות שבעים, חצי מהם היו על ילדה אחת
שרוצה להיות סופרת , והחצי השני היה סתם-על איזה ילדה שמחפשת
את ההורים שלה.
נתתי להמון אנשים לקרוא את הסיפורים שלי, הם חייכו טיפה- בקצה
של השפתיים- ואמרו שהם נחמדים.
חלק אמרו שהם-בסדר, והשאר רק הנידו בראש ואמרו שהם לא ממש
הבינו את הפואנטה.
החדר שלי התחיל להתמלא בערמות ערמות של דפים -כל השטיח התכסה
וכבר לא ראיתי שום דבר, שמעתי שכרתו עוד יער גשם-ונראה לי שזה
בגללי.
אין לי כבר כסף בכלל- הכל בזבזתי על עטים, דפים , ועל המחשב
שלי-שנורא ניסיתי לכתוב בו-לשמור על יערות הגשם וכל מיני
כאלה.
אף אחד לא אמר לי עדיין-שזה ממש יפה, שהוא אהב, שזה שינה לו את
החיים
הנדת הראש המוכרת ואיזה חיוכון קטן שמבצבץ בקושי מתחת
לשפתיים.
כבר ממש נשבר לי - הייתי דופקת את הראש רק כדי למצוא איזה
רעיון מסריח לעוד סיפור שיעלה לי אלפי שקלים-כדי לקבל איזו
תגובה מסריחה.
שרפתי את הבית.
הדפים הבעירו אותו , ויכולתי לראות את הלהבות מרחוק-חומר בערה
טוב-ועוד קצת נזק לאוזון-ממש שומרת טבע אני-חתיכת אגואיסטית
מסריחה.
הטבעתי את עצמי-כי שמעתי שסופרים צריכים להתאבד בדרמטיות
כדי שישאירו איזה חותם בעולם, סופרים הם אנשים ממורמרים-ככה
אמרו לי-ואני לא ממש מאמינה-אני סתם דפוקה בראש.
אולי בכל זאת אהיה סופרת.