הוא טמיר
שערו מאפיר
הוא
שפתיו כאילו אומרות שירה
הוא
יושב מולי
משלב רגליו
ידיו פשוטות לפנים
והוא מספר
והוא מדבר
והגוף אומר
והגוף מתאר
והוא חושב שיכול הוא להסתתר
והוא חושב שמילים מתארות טוב יותר
והוא טועה
והוא הולך לאיבוד בתוך מילים אין ספור
הנה הוא
אופיו סגור
מראהו משובב
עד שהוא פותח פיו
ומעיר הערה
וממשיך ...
מספר סיפור ועוד סיפור
וזה שלא ניגמר

את עצמו עטף כבר מזמן
סביבו יצר שריון
שבכוחו נשמר
כדי שלא אגע ולא אדע דבר

מושיטה אצבע
מנסה למשמש
לחוש את האויר
עוטפת מלטפת ולא נוגעת
והוא עלום
את המפתח שכח בתוכו...