כך אקרא לה לליבת מינייותך
לפרח הורדרד עטור השפתיים
לגבעת ונוס שבפיתחה.
אוהב לטעום מצוף שפתייך
לפנק אפי בריחות אבקנייך
חש בפעימות דופק, ברטט
עיצבייך, בניע לא ניע אברייך.
לגבעות שדייך אשק,
פיטמותיך תטעם לשוני
עת אלעס קלות זקירותן
אחוש בטרוף המשתלט על חושי.
ידי אוחזות פלחי ישבנייך
כה מוצקים וחלקים אברייך,
בודק , סוקר, ממשש את כולך
אשת אהבה, אשת תאוה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|