אני נמק, נמק בתוך הכלא
הכלא של עצמי.עצמי
אני כלכך מסוגר, חנוק
מופנם, אטום, של עצמי
אבל לא עצמי

מפחד מהתלות באחר
מפחד להקשר ואז להבגד
אני כלכך, כלכך של עצמי
אבל לא, לא עצמי

ממורמר, מנסה לצאת
אבל רק שוקע בעצמי יותר
אני רוצה לצאת,לתת
ובמקום אני שותק, מקבל
ולא, לא עצמי

אין לי כבר מקום בלב
מרב חיצים ארסיים
הלב נמס, טיפה אחרי טיפה
של דם אדום, הדם שלי
זורם, זורם
לא כמוני תקוע

הופך לשלולית אחת גדולה,אדומה
שאנשים דורכים בה, מתלכלכים
ואז באה השמש ומייבשת
ואין אותי.
אני גמור.גמור. גמור