אור וולמן / הבט! |
אין זה כי אם משהו התעוות
בחביונו, הפך מסוגף
תחתיתו הכוס לראשו המגף
מאי שם קורא עורב, והוא בעיוורונו
ישן. אין איש אשר בארונו
יפשפש. רק היא, הילדה, המותשת
שיש ונדמה לו כי היא נכתשת
תחת כפות ידיו. הוא הפכה למלוטשת
כאבן. יהלום. מרוטשת
רק מחמת הספק שעוד נותר
אם דמה מותר...
הולך בשביליה, מחפש
אך כשעון שאינו מתאפס
עוד. נחבל בין דרכי עפר, נושם
מעצי החיים. אך אינו מתבשם
צווארו המדמם מונח על ירכה השמוטה,
המפתה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|