אקדח הולך ברחוב,  כבד קר וטעון
כל קרן רנטגן תזהה אותו בקלות
האישה מעבירה אותו מהתיק שלה, לכיס, לחגורה
לגרב, לתחתונים לחזייה.
האקדח, מעצם מהותו האחידה והפשוטה -  לא נאבק.
לאקדח לא אכפת.

האישה לא רוצה לוותר עליו לכן היא לא משליכה אותו לים
היא אוהבת את האקדח הכבד-קר-טעון שלה ,
היא יודעת שאם האנשים יגלו
היא תהפוך ותהיה לאקדח כבד חם וטעון.
לא משנה כמה היא מוצלחת וחכמה ורוחנית

היא חושבת שאקדח זה דבר שימושי  
אבל לא הייתה רוצה להיות אקדח
לכן היא מחביאה אותו
מנסה לשכוח שהוא קיים
אבל כל הזמן הוא שם
קר-כבד-טעון

היא הולכת ברחוב בלי להביט בעיני האנשים
מצניעה את נוכחותה לאפס אפסים
מרגישה שכולם יודעים.

נכתב במסגרת תחרות כתיבה בפורום בסימן כתיבה
http://blabla4u.com/sites/blabla4u/Forums.asp?LangCode=Heb&forumID=3342