בלירנה, עדינה ושברירית. כאשר פותחים את הקופסה היא נעמדת
במלוא הדרה ומתחילה להסתובב. אותה מנגינה אותו סיבוב. ותחזור
למקומה. תסתובב ותחזור למקומה. עם כל המאמץ להיות זקופה ויפה
להראות את כל הטוב שבה שאולי הפעם לא יסגרו את הקופסה. והיא לא
תישאר הפעם בודדה בחושך מקופלת בצורה כל כך לא נוחה.
שתוכל גם היא להנות מהמוסיקה הנעימה שמלווה את ריקודה הפשוט.
פלירטוט קצר ותחזור למקומה. כמה שהיא חייה על השניות הקצרות של
האהבה הזו שנותנים לה.

איך הייתי רוצה לשחחר אותה לחופשי, הרי אוהבים אותה. מאד. מי
לא יאהב בלירנה עדינה ושברירית. אבל תמיד סוגרים את הקופסה.
איך הייתי רוצה לשחרר אותה משם. להוציא אותה מהכבלים האלו
שמחברים אותה לקופסה הזו. ולתת לה לצאת לרקוד לחולל בשדות.
לרקוד כמה שתרצה. שתראה לכולם איזה ריקוד יפה היא רוקדת.
ושכולם יתסכלו עליה. חוץ מאחד..

הוא ירקוד איתה.


אשלח ידי אלייך. התקבל אותה?
אשלח מבטי אלייך. התשיב אותי אליי בודד?
אשלח את ליבי אלייך. התשיב אותו שבור?
תרקוד איתה!!