המלח השחיר ועיניו צורבות
ובזכרונות מתוקים מפכה מקוואות.
במקומות נמוכים נושא להר
מבט יבש -
הרהור מדבר.
ריקים מתוכן מתנבאים לגדולות
את היית נקייה מתוחמת גבולות.
מימייך שתיתי,
שאלות בך חפרתי -
וקול גאון שלא נשמע.
דמותנו מתערבבות בערפול החושים
נפשנו צוללת אל שדות רחבים.
אל שמש, אל כסף,
אל הטווח המוגבל.
עינך צוחקת-לועגת
על גבר מבולבל.
ומה היית אומר היום אם לא היית נוסע?
ומה היית רואה בערפול הכהה.
מבושיו של הלך מהטל בדרך,
רוצה שתזכור מי הבת - מי המלך.
יחיד היית ובודד תישאר,
אוזננו נאטמה, מבטנו מסתתר.
ופינו צוהל ומניח את הבל הפינה,
וביובש רגבייך - אבל וצינה.
בדם רגלייך - זר קוצים יעטר.
בלחש הרוח, אור עירך ייסגר.
תשרי התשס"ז |
