את נוסעת ברכב והשיר שאת רוצה שיתנגן לא מתנגן, הרדיו מאבד את
הצפון והאנטנה משתוללת ואין לך יותר מוסיקה. נשאר לו השקט
המוזר הזה.
את מחפשת מנסה למצוא נושא לשיחה אך כל משפט שיוצא מפיך גורלו
רע ובסופו של דבר מוצא עצמו נופל על אזניים ערלות.
את נוסעת סופרת שלטים בדרך... בוחנת מכוניות... ואין לך מה
להגיד לו, מדי פעם את מנסה להגניב מבט לראות איך הוא... ואז את
רואה את הפנים המיוסרות שנראה לך שהיו מעדיפות לפתוח את הדלת
ולזרוק אותך אל הכביש.
ואת שואלת את עצמך אין ספור פעמים למה? למה הנסיעה ולמה
המגורים? למה להזדיין איתו? למה לחזור אליו הבייתה כשיש המון
הצעות מפתות בשוק? למה אחרי זמן כל כך ארוך את עדיין מחפשת
טיפה של חום בתוך מקפיא?
ואז את מגניבה עוד מבט ובא לך קצת לחייך ולמרות זאת העין קצת
דומעת.
זה כל כך פשוט שזה נהיה כל כך מסובך, את אוהבת אותו והוא לא
אוהב אותך... את רוצה להיות איתו ומרגישה כאילו הוא לא רוצה
להיות איתך. ואז הוא מסתכל עלייך ומחייך ושם לשניה את ידו על
רגליך, במין תנועה של הכל בסדר! ואת מאמינה את מוכנה לקבל
הכל... כל זיק של תקווה שנופל לידייך.
את בחרת בזה... את ממשיכה עם זה ... אז תסתמי כבר את הפה שלך
ותגידי תודה על מה שיש לך כי יש כאלה שאין להם אפילו את זה
....
או שקומי ותלכי רק תפסיקי להיות תקועה באמצע!!! |