עמרי שמיר / מחכה לך |
הייתי עוזב את הכל
היית אומרת בוא
וזרקתי את הכלים מידי
מיד בא אליך
אחריך באש, בקוצים.
את מוזמנת לשרוט
ידיי בתיל וסכינים
ועדיין לא תקטיני
אהבתי...
אהבה מהסוג הישן
שלא נגמרת...
כזו של תמימות
אהבה של ילדות...
לא רוצה להתבגר,
אולי רק קצת...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|