|
את שוב בוכה בגללו
את דומעת ללא מילים
אפשר לראות
למרות שאת מסתירה
את הנצנוץ בזוית העין
שוב את בוכה בגללו
מי נתן לו את הכלים
את הזכות לחצוב חור
עמוק אל תוך הלב שלך
שוב בוכה בגללו
כבר לא פעם ראשונה
ועדיין אני בוכה איתך
קשה לי לראות
ואיני יכול לעשות דבר... |
|
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.