אם רק הייתי מאמין באלוהים,
הייתי רוכן על בירכיי למולו,
ומבקש שיניח לרגע אצלך את ידו,
כי איך אפשר שלא,
לחשוב שקצת שכח,
אותך,
אם רק הייתי מאמין באלוהים,
היית מבקש שהעולם קצת לא יידע,
כי תיכף לא יהיה דבר אחד מובן,
אבל את כבר עייפה,
שומטת קערה על מפת השולחן,
אמא יקרה,
אז תגידי לי,
האם אני צריך להאמין לממשלה?
איך אדע להבדיל בין טוב לרע?
ואולי רק תאמרי לי,
מה זו המילה הזו,
זו שמתחזרת יפה ב...אגדה?
אבל את כבר נראית עייפה,
אז אולי רק תסמני לי,
האם ליבי אשרוד מהתשובה?
והדיי המילים של האנשים,
נחבטים לגופך, כמו ממרחקים,
גלי הסירנות עולות ויורדות,
חוזרות ונשנות,
והכרתך כריצודי אורות הנרות,
המוזות השותקות,
כשהזמן דורך במבטך,
כשעצמי הקטן מתוכך,
עומד חסר אונים למולך,
הרי גם אני אגדל, אגדל ואלך,
אז תהיי חזקה,
אמא יקרה. |