תברח אליי, אני כאן לצידך, מולך, איתך.
זה ממש לא רחוק.
תיגע בי ,מבלי לגעת.
תראה אותי, חשוף ופתוח כמו ספר ,שקראת כבר מזמן.
האותיות עגולות וברורות להפליא.
תפצח את האגוז שלך, הפותחן בידיי.
ואני מגיש לך אותו, על מגש של זהב, אם תרצה.
העניים שלך , צמאות לדמעות.
מחפשות מלח, לתירוץ.
הבצל שלך, מיובש מידיי מלהשיל את עורו.
תן לי יד, אני אתן את כולי.
תן לי אות, אני אכתוב לך שיר.
אעטוף אותך, באלף בדים.
ואתפור לך אושר.
רק תבקש ואני אברח איתך, לשם.
אל תסתתר, מאחורי מחוות חומריים.
תביט בי, בעניים מלאות אהבה.
ותממש איתי, פנטזיות ששמרת שנים.
כאילו חיכית , רק לי.

אני משתוקק אלייך, כמו ים אל החוף.
מתקרב ומתרחק תקופות.
מעלה ומוריד את הציפיות , על פי הגאות.
ומלטף אותך, כמו חול מזהב.
ואתה גרגרים, גרגרים אין ספור.
כאילו חידה , שצריך לפתור.
האמת, שהתבלבלתי בספירה, ניסיתי.
בהתחלה זה קל, כשרק מכירים.
הגעתי כמעט לאלף גרגרים.
ואז קרה משהו, משהו השתנה.
ואז שוב טעיתי בספירה.
הלב שמח , אבל השכל, שוב התערב.
כאילו הם במין תחרות, מי ינצח הפעם.

ואני, אני רק חפצתי, לברוח.
לברוח עם משהו, לשם.