כמה זמן חיכיתי שם?, אין לי ממש מושג, לא היה לי שעון, אבל זה
היה לפחות 3 שעות, וכבר מה זה נמאס לי, הפסקתי כבר להרים את
היד, נגמר לי הכוח, רציתי כל כך להגיע הבייתה.
פתאום הגיע איזה בחור, דווקא נראה לא רע.. "הוא חושב שהוא ישיג
טרמפ תוך שניה" חשבתי לעצמי, "הוא לא יודע כמה שהוא טועה..."
"אני מחכה פה כבר שלוש שעות" ניסיתי לנפץ את מה שהיה לו, "כל
הנהגים פה קמצנים, אני לא אתפלא אם נחכה פה עד מחר",אמרתי לו,
והדביל הזה הסתכל עלי והנהן הינהון של "שתקי כבר, אני יותר טוב
ממך", ואני התעצבנתי קצת, אבל חייכתי בלב, הוא יראה כבר...
משהו כמו 5 דקות אחרי שניסיתי להתגרות בו, הגיע אוטו שחור,
חמוד כזה, עם שני גברים בתוכו, קיללתי אותו בשקט, לא נראה לי
שהוא שמע, אבל סוף סוף הייתי בדרך הבייתה, אז האכזבה שהוא לא
התאכזב, לא איכזבה אותי כל כך...
הסתבר שאני והוא צריכים לאותו מקום, האמת, גם קצת שמחתי.
זה שנהג באוטו היה גבוה ורזה, וזה שישב לידו היה ערס רחב כזה,
שכל הזמן קילל ורצה לעצור להשתין/ לאכול/ להרגע/ לנשום, כל פעם
הייתה לו סיבה אחרת.
מסתבר שלגבוה קוראים יואב, שם יפה, לערס קוראים חיים,ולטרמפיסט
יוגב, אני לא מתה על השם הזה, עם פרצוף חזק כמו של יוגב היו
צריכים לקרוא לו ברק, או שם תנ"כי או משהו.
די התיידדנו, אני במיוחד עם יואב, הוא היה מצחיק, תמיד הוא ידע
לשים את המילה הנכונה במקום הנכון, אני אוהבת את זה בבני אדם.
עם חיים לא ממש דיברתי, הוא היה עצבני על משהו, הוא לא אמר על
מה, הוא פשוט רצה לעצור.
יוגב היה קצת מוזר, הוא כל הזמן דיבר על ההוכחות שלו שבני אדם
יכולים לעוף והראה לנו כל מיני שירטוטים טיפשיים של גוף האדם,
אבל הוא בכלל לומד משפטים.
יואב אמר שאנשים שמאמינים יותר מידי, ביותר מידי דברים בסוף
מתים, אני לא הסכמתי איתו, אבל שתקתי, הוא היה חזק במילים והיה
מוריד אותי, וחוץ מזה, גם לא רציתי להפריע לו לנהוג.
אחרי איזה חצי שעה של נסיעה חיים נהיה ממש עצבני, רותח, הוא
צעק והשתולל באוטו, אז עצרנו לו באיזה מקום כזה שפתוח 24
שעות.
חיים הלך לשירותים וחזר בוכה, בזמן שהוא בכה ליואב יוגב הזמין
אותי לאכול, כי לא היה לי כסף.
"אם יש לך כסף, למה לא נסעת באוטובוס או משהו?!" התפלאתי לראות
ארנק גדוש בשטרות, "רציתי לבדוק אם אני יכול לחסוך ולעלות על
טרמפ" הוא ענה וחייך, התשובה שלו עיצבנה אותי, קניתי בורקס עם
ביצה.
משום מה המוכר שאל אותי אם אני רוצה זיתים, אני לא אוכלת זיתים
עם בורקס, אבל שיהיה, אמרתי כן, והוא הביא לי זיתים מגעילים
בתוך כוס חד- פעמית שנראה כאילו השתמשו בה כבר.
לא נגעתי בהם, אבל החזקתי אותם, שלא יעלב.
חזרנו לאוטו, ולי נגמר הבורקס ונישארו רק הזיתים.
חיים, שהרגיש יותר טוב, הראה לי איזה קסם, עם זייתים שמסתירים
בתוך הפה וכל מיני, ואחר כך הוא גם הכניס לאף, והשתנק לרגע,
ואני צחקתי, אבל לא יותר מידי.
אכלתי זית אחד, זה לא היה כזה מגעיל, שיחקתי עם החרצן בפה.
עברנו ליד אוטו- זבל, אז ניסיתי להמר ולנסות לפגוע עם החרצן
בחור של הזבל, באמת שרציתי, זרקתי, אבל לא פגעתי, יוגב התחיל
לזיין לי את השכל כמה שאסור לזרוק פסולת מהחלון בזמן נסיעה,
ולא רק שזה מסוכן לנהגים, אני גם יכולה לקבל כנס, ושהוא לא
זוכר בדיוק כמה כסף הם לוקחים, אמרתי לו, שיסתום את הג'ורה כי
זה היה רק חרצן של זית, וזה בכלל לא היה בכוונה, וחוץ מזה,
מגיע לנהגים החארות האלה שנתנו לי להתייבש שלוש שעות, שיכנס
להם חרצן לעין, אמן!
חיים חייך, עכשיו אני הייתי זאת שקיללה.
בסוף הם הורידו אותי ואת יוגב ברמזור, בכביש הראשי, חמש דקות
הליכה מהבית שלי.
אמרתי ליואב ולחיים שלום, ואפילו הבאתי להם נשיקה על האירוח
החם שלהם באוטו השחור והחמוד, ליוגב לא נתתי נשיקה, עוד כעסתי
ממקודם, רק אמרתי לו תודה על הבורקס ולילה טוב, הוא רצה ללות
אותי הבייתה, אבל רציתי ללכת לבד.
כשהגעתי הבייתה, כולם כבר ישנו, ממילא לא היה לי כוח אליהם.