סבתא, איך זה יכול להיות שעברו כבר חמש וחצי שנים?
סבתא, איך יכול להיות שלא כתבתי כל כך הרבה זמן ודווקא עכשיו
כשאני כותב אני דווקא כותב עלייך?
סבתא, איך יכול להיות שאף פעם לא התאבלתי עלייך כמו שצריך
והדחקתי את מותך?
סבתא? האם את שומעת? איך זה שנעלמתי לך בכל התקופה האחרונה של
חייך? איך זה שלא תמכתי בך כשהיית חולה? האם זה הפחד ששיתק
אותי? האם זאת העובדה שנפטרת בדיוק שבוע לפני הבר מצווה שלי?
למה אחרי חמש וחצי שנים אני מסתובב ברחוב לפני צבא, כבר ילד
בוגר, וכל אישה בגיל העמידה שאני רואה אני מדמיין את פנייך על
פניה?
איך זה שאמא, בכל פעם שהיא רואה את פנייך בתמונות, מתחילה
לבכות ואני כמו אבן? איך זה? איך זה שאת מספר הפעמים שביקרתי
בביתך אחרי מותך אפשר לספור על שתי כפות ידיים וגם זה בגלל
שסבא היה חולה והייתי צריך לקחת אותו לבית החולים?
איך זה שמעולם לא דיברתי על זה עם אף אחד? איך? הרי היינו כל
כך קרובים אבל בזמן האחרון שלפני מותך לא הכי דיברנו, לא הכי
בילינו יחד? מה הבנתי? הייתי בסך הכול ילד בכיתה ז', שלא יודע
כלום מחייו. אני כל כך מצטער על כך. וסבתא, האם את מסתכלת
עליי מלמעלה? שומרת עליי? שלא אעשה שטויות? מסתכלת על מסלול
חיינו? עוזרת ותומכת?
אני כל כך רוצה לספר לך את כל מה שהיה עד כה מאז שהלכת... אני
לא יודע מאיפה להתחיל...
אמא חלתה בסרטן, פחדתי שגם היא הולכת לי. אבל היא החזיקה מעמד
עם כל הטיפולים ועכשיו היא בסדר.
אבא התפטר מהעבודה הישנה שלו ועכשיו הוא עובד במונית. יש לו
אוטו חדש ואנחנו חיים טוב ברוך השם.
אחי מוטי היה בצבא קרבי, חובש... הכי קרוב לדוקטור כמו שתמיד
רצית. אחר כך הוא היה בדרום אמריקה איזה חצי שנה והוא מבלה את
החיים.
ואני? אני בסדר. זאת התקופה שגורמת לי להיות ככה... עוד מעט
אני מתגייס לנח"ל. אני חי עכשיו בקיבוץ. עושה את מסלול החיים
שבחרתי לעצמי. ועכשיו אני מאוהב, יש לי את אהבת חיי... מסלול
חיי תקין... ואני? אני בכלל רוצה להיות קולנוען... זה מה שאני
חולם. אני חולם להגיע רחוק עם השאיפות שלי. אני מקווה שכשזה
יקרה לא תהיי רחוקה כל כך...
את יודעת? כשאני חושב על זה, את הלכת כל כך מוקדם. ולא הספקתי
לשאול אותך כל כך הרבה שאלות... הרי לא ממש דיברנו אחד עם
השנייה כל כך הרבה. כי הייתי נורא קטן. והמבוגרים תמיד אומרים
שהצעירים לא יודעים כלום...
ועכשיו כשאני שומע שירים נוגים ברדיו. ועושה את מה שאני אוהב
לעשות. לכתוב סיפורים ולצלם דברים אני חושב עלייך... ותמיד
אחשוב...

"דמעות של מלאכים.
מדוע הם בוכים המלאכים?
אולי בגלל שזה לא קל
להיות מלאך,
בעולם עצוב כל כך..."