היא הייתה כל כך יפה, יפה... יפה עד כדי כך שבפעם הראשונה
הרגשתי שאני לא יכול לעשות  את זה.
היא שכבה במיטה שלה, היא ישנה, ידעתי שהיא חולמת כי העיניים
שלה זזו מצד לצד מתחת לעפעפיים האלה שלה, עדינות ושקטות.
התקרבתי אליה ופשוט בהיתי, הייתי יכול להשאר כך שעות...
"לא, לא, לא... באתי לכאן ואני יעשה את מה שצריך ואגמור עם זה
מהר, אז לא... לא!", כעסתי על עצמי, שוב נתתי לעצמי להתחלק
לשניים.
התקדמתי, עכשיו הייתי ממש קרוב אליה, הרגשתי את הנשימות שלה.
הרשתי לעצמי ללטף אותה, העברתי יד בתלתליה, ואחר כך ליטפתי
אותה לאורך כל גופה, היא הייתה כל כך עדינה, כל כך כייף היה
לגעת בה, רציתי עוד, אבל לא יכלתי, זה לא בסדר...
הסתכלתי עליה.
חשבתי איך היא תראה כשהיא חיוורת, שהעיניים יפסיקו לזוז,
והנשימה תפסיק להדהד בין קירות החדר, חשבתי מה יקרה שיהיה שקט,
אבל לא שקט כמו שלה, שקט. שקט שהוא אולי, במובן מסויים, רע.
היה לה ריח מדהים, ריח שהזכיר לי משהו מהעבר, משהו כל כך רחוק
שאני לא זוכר, אני יודע.
ההרגשה חלפה לי, והתחלתי לחשוב על מה שאני עושה.
"די! אתה רעב, היא מושלמת, הבטחת לעצמך שתיכנס לבית הזה, אל
תשתפן עכשיו ותלך רק בגלל שישנה מולך ילדה יפה!" לחשתי לעצמי
בעצבנות, "תעשה את זה, תעשה את זה עכשיו, פחדן!", רציתי להביא
לעצמי סטירה ולהשתיק, אותי, לרגע כמעט מעדתי.
התקרבתי עוד, הריח היה ממש חזק, וטוב, הסטתי את תלתליה, עכשיו
הצוואר שלה היה חשוף, העברתי יד עליו, העור שלה...
הסתכלתי עליה וחשבתי. השמש הייתה צריכה לבוא... חמש דקות
אחרונות יש לי... ואני אשתוק.
נשקתי על מצחה, נשקתי והסתכלתי שוב, בפעם האחרונה.
פתחתי את הפה, ואז כבר לא יכלתי לעצור, בכל פעם שחשפתי את
הניבים האלה הרגשתי מפחיד וחזק, וכלום לא יכל לעצור אותי.
זהו, אני עושה את זה.
קרבתי את שיני לצוואר העדין, בהתחלה רק הנחתי אותן ברכות על
העור, והרגשתי איך דפיקות הלב שלה מרעידות לי את הלסת, לא
רציתי לפגוע בה יותר מידי.
עצמתי עיניים ולאט לאט הידקתי. דם נפלא התחיל לטפטף לי בתוך
הפה, הלשון שלי נצמדה לפצע והתחלתי למצוץ, עכשיו חלק ממנה נשאר
בתוכי.
שמעתי אותה נושמת כבד, ואחרי כמה רגעים נפלאים של רטט, היא
הפסיקה.
הדם שלה זחל לי בכל הגוף, והעביר לי צמרמורת נעימה שהפסיקה רק
שעות אחר כך.
ועכשיו, השפתיים הסגולות שלה, העיניים הקפואות שלה... הכל...
היא עדיין יפה, אולי יותר מתמיד.