לפעמים אני חושבת שלא באמת יש לך הפרעות אכילה, אלא שלהפרעות
האכילה יש אותך. את כולך. ואת אומרת שאת לא חלק מזה, ואני
תוהה אם את משקרת רק לי.
את אף פעם לא באמת מצליחה לעכל את החטאים שלך, אז את הופכת
הכל ומכסה את החיצוניות שלך בקולאז' של שקרים נצחיים כאלה,
שרק אני יודעת.
כל הגבולות שלך נשברים פתאום, ורק אני יודעת לאן את רצה, אז
אני משנה את השלטים ובוחרת לך כיוון קצת אחר. עכשיו גם את
יודעת לאן את רצה. ושתינו טועות.
אין לך הפרעות אכילה. לא בולמיה ולא אנורקסיה.
פשוט נסדקת קצת ועכשיו יש לך דימומים פנימיים. ועוד רגע תהיי
חלולה לגמרי, כמו שבאמת רצית.
אני אבוא ואנסה למלא אותך בכל מה שיש לי
אבל את דוחה דברים סינטטיים.
ואת סינטטית כשאת איתי.