אימצתי לי משכבר הימים גישה חדשה אשר לא לי זכות היוצרים עליה,
אלא למישהי אשר הציעה לי לנסותה, וכבעל יכולת התנסות במצבים
חדשים, החלטתי לפסוע עמה לגישתה לאורך הדרך, ונוכחתי לדעת כי
טוב.

הגישה מדברת על "אהבה באשראי" וה"טכניקה" שלה נורא פשוטה אם
בוחרים ויוצאים מתוך נקודת מוצא ריאליסטית ובלתי מתחסדת.
למה אני מתכוון?- אין ספק שה"קליק" הראשון הנו חזותי ואם המבחן
הזה לא עבר בשלום- נאדה! חבל להמשיך בכלל במסע אל האהבה.
נניח שהיה "קליק" וההורמונים עובדים וריח התשוקה באוויר - הרי
אהבה טרם נבנתה והדרך למימושה עד לפסגתה עדיין קשה וארוכה.
עד כאן אין חדש - כולנו מודעים למה שאמרתי.

מכאן והלאה, נוטים אנו לבחור בשיטת המבחן לצבירת "נקודות זכות"
כדי לזכות באהבת הצד השני או כדי לזכות הצד השני באהבתנו...
ועל הדרך הזו הנני חולק... מדרך זו נפרדתי... אותה נטשתי.
הדרך הנכונה, הזריזה, שאיננה עלולה לפגום בלהט הראשוני בתקופה
שהיחסים הבינ- אישיים עדיין כשתילים רכים ורגישים, היא להעניק
"אהבה באשראי"!

למה כוונתי?- כאשר נדמה לי כי מצאתי את מושא אהבתי אני מעניק
לה את האשראי, כאילו ראויה למלוא אהבתי, כאילו הנני אוהב אותה
בכל חלדי , וזה קל מאד כי על החסר בשורשים מחפה הלהט והקסם
הקיימים בתחילת כל קשר.
מכאן והלאה, יעמדו היחסים למבחן עצמי (לא מבחן הצד השני כי אין
לי כוונה לשנותו בתהליך אהבתי) ונקודות זכות- היא לא תוכל
לצבור יותר אצלי כי ממילא קיבלה את כל 100 הנקודות אצלי. רק
להפך עלול לקרות- שנקודות חובה תתחלנה להצטבר לחובתה עד קו
מינימום מסוים שמתחתיו אגיע, כנראה, למסקנה העגומה כי היא
איננה ראויה לי או שאינני ראוי לה.
יתרון נוסף בשיטת "האהבה באשראי" היא כי במשך הזמן עשויים
השורשים להתחזק ויתווספו עוד אלמנטים אשר יצדיקו שימורה של
האהבה ואלה יקזזו מנקודות החובה הנ"ל ו- 100 הנקודות יישארו
כאלה.
אין מוטלת ריבית על אהבה באשראי, אך מאידך, האשראי יכול להיהפך
למענק ברבות הימים... ואני לא גיליתי עדיין סיבה מלחשוש להעניק
האשראי, אולי כי האינסטינקטים שלי לא בוגדים בי.

16/09/02 ©