עדי בר / ילדה נמעכת |
הם לא שמים לב שהיא הופכת לאויר
הכאב שלה הפך לשגרת יום
והיא מרגישה שכבר אין לה מקום
עכשיו היא לא זזה
עומדת לה שם בפינה
מתפללת לאיזושהי נחמה
אך את הדמעות לא ניתן לעצור
כי שם בפינה,כמו בחוץ
גם שם הכל שחור ומחוץ
כשראיתי שם אותה ילדה מעוכה
ראיתי עצמי משתקפת אל תוך גופה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|