לפעמים אני חושבת
שבא לי לכתוב
את כל מה שיושב בפנים...
מה שיושב שם... עמוק כל כך
ואז אני שוב מתכנסת בתוכי.
כי לפעמים עדיף כבר לא להוציא את זה.
לפעמים אני פשוט פוחדת להתמודד עם זה.
לפעמים המילים שלי לא מספיקות
ולפעמים הן פשוט נאבדות איפשהו.
ולפעמים אני חושבת שאם אני אוציא את זה...
זה יכאיב לי באיזשהו מקום...
יכאיב לי כל כך...
לפעמים אני אפילו חושבת שזה גדול עליי להתמודד
עם מה שעובר עליי...
ולא שעובר הרבה...
זאת אומרת
שלא קורה הרבה...
הכל כמעט כרגיל...
וכמה שזה ייראה מוזר
אבל לפני כמה זמן
הרגשתי כאילו הלב שלי מדמם...
וזה הרגיש לי מוזר
וכואב...
והדמעות חנקו אותי...
אני שונאת להרגיש את הכאב הזה.
יש רגעים שבא לי לצרוח
בא לי לצרוח בכל כוחי...
בא לי לצרוח
שאני רוצה חיבוק...
כי לפעמים אני
כל כך זקוקה לאחד...
ולפעמים אני פשוט רוצה את השקט הזה...
רק שקט.