מאיפה זה מגיע? אני יכולה להבין את הצורך הזה,
עכשיו כשאני צמה.
אני יכולה להבין למה אנשים מסתכלים על זה כניקוי
שנתי, פיזי, נפשי.
מה שאני לא יכולה להבין, זה את ה... אני לא יודעת מה זה.
השקט הזה? זה שקט? זה מה שזה? משם זה נובע?
אנשים, אנחנו, מחפשים אחר השקט הזה בכל מקום.
זה לא שקט. זה זמזום טורדני.
ריקבון. אנחנו רקובים. רקובים מבפנים.
אולי אנחנו חושבים שאם נענה את עצמנו
אחת לשנה בסולידריות יהודית
אז הריח המצחין של הגלובליזציה - ייעלם, או לפחות יתאדה קצת.
אולי נחוש מאוחדים. דתיים, חילוניים, מכל העדות,
מענים את עצמם
ברצון,
בצורך הזה למצוא את התשובה הקוסמית העולמית.
אבל לא נדע שאנחנו לא יכולים למצוא אותה?
מסיבה אחת פשוטה. היא לא קיימת.
זה כמו ריחות של ראש השנה. כולם מריחים אותם ומרגישים שינוי
ואף אחד לא יודע להסביר את הרגשת ההתחדשות והרענון הנפתחים.
שאלות שמרצדות ואין להן תשובה, ולא נוכל להשלים עם זה,
כי אנחנו חייבים לדעת הכל.