לאחרונה הכל זז כמו עין
אני שומעת את הקול החזק של המחשב והוא נשמע לי כמו פצצה נוראית
שמוטלת שוב ו
אני מתפללת לעצמי
ואני לא מרגישה שזה פירור אפילו מהחלה.

חלמתי על קללה כזו מפחידה במעגלים ופתחתי עיניי
בפחד
כי ידעתי שזו קללה אמיתית במסיכה של חלום, אימא.

אני מרגישה כל כך רדופה ולא נינוחה וזה החופש שלי
היום.

מעולם לא פחדתי ככה. מילא לפחד לישון ולקום, אבל לפחד מהאור זה
כבר לא הגיוני .שירה.
איפה את.
למה את כל כך מפחדת.
(כי אמא ואבא לא איתי והחבר לא כאן והאח בירושלים
והבית לא חם.)
המיטה מצטערת שהיא לא נותנת לך מנוחה.
(זה לא את זה אני, מיטה.)

אני שונאת את העבר שלא עוזב עם כולם.
כואב לי. כאן.

בין
דלתיים

סגורות.