ערפל מעורפל / אדם כהר |
אותה לבה עתיקה,
ממנה מפחדים חי וצומח.
אף האלים עצמם רועדים
כשאותו ניצוץ מטורף של זעם
מבליח בעין אדם.
מרגיש אני עוצמתה
מבעבעת בי
עולה דרך ורידיי
ומעלה בשרי באש
אשר יוצאת מפי בשאגה אדירה,
ואבוי לזה שיעמוד בדרכה.
קולם של אבותיי
מהדהד בראשי
מחרישני מבפנים
צעקות דם וצרחות אפר
עת חרב יורדת על צוואר חשוף
וסכין מפלחת קרביים.
כששוב אראה ברור,
כשאהיה אדם ולא הר
כשנפשי תחזור להיות שלי,
אז אבכה בכפרה
ואבקש סליחת עולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|