כפיר גורגה / פרנויה |
אני קטן מדי כדי לעכל את הפרופורציות
הדמיון מפותח, תמונות חדות
דוקרות אותי מאחור
עוצם חזק את העיניים
זה רק מתחזק
דופק, עצבים, אגרוף מתכווץ
בולע רוק , נושם דרך האף.
דמעה בעיניים עצומות
חריקת שיניים
נושך את השפה התחתונה
מביט
הכל מילים. איך הגעתי למצב הזה? מה אני מרגיש? והתמונות? הן לא
יוצאות לי מהראש.
ומה אכפת לי בכלל?
אחח כמה זה כואב
שהיא עולה על מישהו אחר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|