בחורות עם קול מלנכולי ואודם אדום צועקות בשירים עם פסנתר,
והזרקור היחיד בוהק על במה חשוכה
להמשיך לנסות או להתייאש ממך שוב,
בטפיפות עדינות של אצבעות שמנמנות משוחות בלק שחור, על פסנתר,
ואי אפשר לעצור בכלל והחצוצרות מנגנות
מייאש להרגיש אותי ככה
מנגינה של טאם-טאם והקול הנשי מלטף ועוקץ, והרגליים זזות-זזות,
והשמלות השחורות והנעליים הגבוהות, הקטנות
בא לי בהתקפים
לדחוף עוד ועוד, בלי מנגינה כבר, וכיף לך לשמוע את הכאב, בתוך
גוף רזה ושמלה חנוקה ושחורה,
וכואב וממשיך, אבל לא להפסיק
הן לא מאבדות עשתונות, נשארות על הבמה והפסנתר, חוזר לנגן,
הרגליים זזות, זזות, והמנגינה, טאם טאם
החלטתי להשאר,
עוד שרות לי בקול מלטף ועוקץ.