שלום.
אין בכוונתי לפגוע בשום פרוות למיניהן,
אך לפעמים הן דורשות את זה במיוחד.
הפנס משתולל בעור תופי,
טופי! הוא אומר,
ואין זה בשבילי.
"קקי! זה בשבילך!"
"לא, זה בשביל שמוליק!"
אך שמוליק אינו מודע,
לסכנה שבצרה.
ושמוליק מסכן,
עוד פעם אחת וראשו יתפוצץ.
וכך הוא שר, רוקד ועליז,
חייו כבר אינם מה שהיו
לפני עבודתו באיטליז.
מה הולך איתך, שמוליק?
כולם ישאלו,
אך בעצם זו אשמת הפלסטר.
כן, זו אשמתו!
הוא חושב את עצמו, שקוף כזה,
כמו איזו מורה מול הלוח..
עם הקלישאה הזו...
מספר מכתבים,
יפיוף בטירוף,
אין זה אחרת מאשר מיקרופון בפעולה.
אז בעצם אין מה לצפות ממנו,
הוא יודע מה הוא רוצה מחייו,
רק את הספירלה,
רק אותה.
תן לי ספירלה!
יא כלבה!