יומני היקר שלום                                     ערב
8.3.03


איזה יום. היום אחרי שיעור לשון אביב התחיל לצחוק עליי. הוא כל
הזמן צעק: "יאהומו! יאנושך כריות! אתה הומו מנשק גברים!". נורא
נעלבתי. הוא היה כ"כ רע. זה נכון תמיד הייתי קצת יותר נשי משאר
הבנים אבל זה לא אומר שאני הומו. הקיצר, נורא התרגזתי. התחלתי
לקלל אותו. אמרתי לו: יאחמור! יאמניאק! מי אתה חושב שאתה.
יאמשקפופר חרא!". לאביב תמיד היום משקפיים עגלגלות שתמיד היו
מבריקות ונקיות. הן תמיד היו מחליקות על אפו הקמור. פתאום
יונתן הצטרף אליו וצחק עליי. הוא הביא איתו קלמר מלא עפרונות,
טושים ועטים והם החלו לזרוק אותם עליי. היה שולחן בצד שנפל, אז
רצתי אליו והתחבאתי מאחוריו. הם המשיכו לזרוק את העטים. חלקם
פגעו בי וחלקם פיספסו. נגמרה ההפסקה ואיתה גם הם הפסיקו. ברחתי
מהכיתה והסתתרתי כל שיעור מתמטיקה. כולם חיפשו אותי. הודיעו
בכרוז של הבית ספר שאני צריך להגיע למזכירות. חשבתי לעצמי שבטח
כל הכיתה צוחקת עליי, לכן לא יצאתי ממחבואי. בסוף השיעור היה
ניתן כבר ללכת הביתה. יצאתי מבית הספר מדמעות. התעלמתי מהכרוז
שהמשיך לקרוא לי לבוא למזכירות. הגעתי הביתה בבכי. הבית היה
ריק. נשכבתי במיטה והלכתי לישון. התעוררתי עכשיו. נראה לי
שאימא שלי עוד מעט תיכנס ותשאל אותי מה קרה, אז, להתראות.