את אינך,
כל המילים שאהבת אינם,
כל השירים שאהבת עומדים צוננים כעת
ללא שום מגע אישי.

את אינך,
אותם ספרים ישנים,  מעלים ניחוח של עובש,  ניחוח שכל כך אהבת,
נותרים על המדף,  
דוממים הם.

את אינך,
מהלכת כרצונך
שוחקת בשחוקך
שואפת ללא משים.

את אינך,
נותרת בגדר חלום
חלום בלהות,  
האם עתיד הוא להסתיים?
את אינך
חופשייה כציפור,
זוכרת כל שביב של מצב
כל תמונה חרוטה.

את עדיין.
מתעתעת בחלומי,
מוחשית בקיומי,
נוגעת.

את עדיין.
הולכת לצידי,  
נתמכת בזרועותיי
מחייכת לבואי.

את עדיין,
לא מציאותית,
לא אמיתית,
לא.