כשנעמדתי מולה, אבדתי חבר, את לא מבינה, חבר, אבדתי את החבר
שלי, את החבר הכי טוב שלי, צעקתי לה בעיניים דומעות. היא רק
הסתכלה עלי במבט של - זה לא מעניין אותי - מה אתה בא אלי הם
הסיפורים האלו. היא עמדה בחדר השינה וסידרה את הבגדים בארונות.
זה נראה די מוזר שהיא עושה את זה עכשיו בדיעבד, אבל כשאתה מאבד
חבר אתה לא שם לב לשטויות כאלו. חבר שלי, החבר הכי טוב שלי,
איבדתי אותו. זה באשמתי אמרתי לה, אבל היא המשיכה להוציא את
הבגדים ולמיין אותם על המיטה. אני ממש מצטערת, אבל זה מן משפט
שאנשים אומרים גם אם הם לא באמת מצטערים. החבר הכי טוב שלי, את
קולטת, המשכתי. זו הרגשה נוראית לאבד חבר, הרגשה שאני לא מאחל
לאף אחד ממכם. אתה פתאום חושב על כל הדברים שעשיתם ביחד, ועל
כל הפעמים שהיית לא בסדר, כמו שגנבת לו את הכדור-רגל המקצועי
שקיבל מתנה מהדודים מאמריקה, ואתה חושב על כל הדברים שהוא עוד
היה יכול להגיע אליהם. אני בטוח שהוא היה איתי כשנכנסתי, אבל
עכשיו אני לא מוצא אותו, אמרתי לה. אבל היא לא ממש היא הבינה
החברה שלי ורק סיננה את האוויר מבין שיניה, זה לא היה אכפת לי
ההצגות שלה, בן אדם מאבד חבר וככה היא מתנהגת. חיפשתי בכל
הבית, על השולחן בכניסה, מתחת לספה, אפילו בגינה ליד הפיטנגו
ולא היה לו שום זכר. אולי הוא נפל לי כשעליתי לאוטובוס חשבתי,
אולי מישהו גנב לי את החבר הכי טוב. פתאום נזכרתי איך עשינו
הכל ביחד, משכנו לדנית בצמות בייסודי, ביחד גנבנו גבינצ מהמטבח
הגדודי, אחד ליד השני עמדנו בסיום בהד אחד, הכל עשינו ביחד,
ועכשיו אני איבדתי אותו, וזה באשמתי. חיפשתי שוב, בקפדנות, בכל
הבית אפילו בבוידם שנירה הוציאה ממנו את התיק עכשיו, חיפשתי
אולי בטעות איכשהו הוא הגיע לשם. בדיוק אז היא תפסה אותי,
אנחנו צריכים לדבר, היא אמרה, ושמה את הידיים על המותניים, כמו
איזו מורה. דווקא עכשיו, בדיוק כשאני באמצע, מחפש את החבר הכי
טוב שלי, איבדתי חבר אמרתי לה. בדקת על המדף באמבטיה, איפה
שאתה תמיד שוכח את השעון, היא אמרה בזמן שחזרה לחדר השינה. אני
כבר בדקתי שם, אבל הלכתי לחפש שוב, תמיד יכול להיות שפספסתי
משהו. איפה הוא יכול להיות חשבתי, זה כואב, לאבד את החבר שלך,
ועוד באשמתך, כבר דמיינתי לעצמי איך זה מישהו שחטף אותו עכשיו
עושה לו כל מיני דברים נוראיים והכל באשמתי, או ששכחתי אותו
בתחנת אוטובוס ועכשיו הוא שם, לבד יושב רועד מקור מחכה שאני
אמצא אותו. אני יוצא לחפש בחוץ אמרתי לה וטרקתי את הדלת, מה
היא מבינה, ככה היא מתייחסת לחברים שלה, כל הדרך שעשיתי עכשיו
בכיוון ההפוך חשבתי עליה ועליו. בנות הן לא יכולות להבין את
הקשר הזה, לעולם, ולה לא אכפת בכלל, זה חבר שלי ואני הולך לחפש
אותו. היא בחיים לא תוכל להבין את זה, אני אעשה הכל בשביל
החברים שלי. מצאתי אותו יושב על המדרכה ממול המכולת, כל כך
שמחתי לראות אותו, הוא אמר שלרגע הוא קפץ לקנות ביסלי וכשהוא
הסתובב כבר לא הייתי שם, הוא אמר שזה בסדר והוא מבין שהייתי
עסוק ולא שמתי לב בגלל כל הבעיות עם החברה, אמרתי לו שאני
מצטער, והוא אמר עזוב בו נלך אליך הביתה נשב נראה איזה סרט זול
ונריץ דחקות. ככה זה חברים תמיד מבינים אותך ולא שומרים דברים
בבטן. כשהגענו הביתה, היא כבר לא הייתה שם, גם כל הבגדים שלי
היו זרוקים על המיטה, היא לקחה את כל הדיסקים שלה ונראה לי שגם
כמה שלי, אבל מה זה משנה, מצאתי את החבר הכי טוב שלי.