וביום חשוב כזה
תתהלך בלבוש בד לבן
תזיל דמעה לקול שופר
תישא תפילא עם המניין.
ותבקש סליחה ממנו
שאת שמו לשווא נשאת
ועל האוכל הטרף
שבילדותך אכול אכלת.
ועל שבת שבה נסעת
וצום גדליה שלא צמת
ועל הרצאה של רבי אמנון
שלהיות בה לא יכלת.
לא תשתה ולא תאכל
ותחוש נקי כל כך
כי על כל חטאיך
ביקשת סליחה, הכל נשכח.
אך לא התנצלת על הפעם ההיא שבכתה
ואתה את אזניך אטמת.
ולא על ימים ולילות שחיכתה
ואתה מבלי להודיע ברחת.
ולא על מלים בשפה זרה
שאמרת להם כדי שלא תבין
ולא על ליטוף מבטיח שליטפת
רק בשביל שתאמר COME IN
וקולות רועמים ברחובות נשמעים
ואתה כאילו לא יודע
מנשק מזוזה, לוקח שופר
ותוקע, תוקע, תוקע. |
