Well, she was just seventeen,
you know what I mean,
and the way she looked was way beyond compare.
So how could I dance with another
and I saw her standin' there.
המוזיקה הדהדה באולם הגדול. עוד נשף יציאה לחברה שחויבתי ללכת
אליו, ורציתי להיקבר עמוק באדמה ולצאת ממנה רק אחרי שהתקופה
הזאת תסתיים.
הבנות, שחצניות ומפונקות, עמדו ביחד, בקבוצות. הן צחקקו ובהו
בכל בחור שעבר, כמו עדר גדול של זברות - אם תשאלו אותי - שרצו
לבלבל את התנינים שניסו להתקרב אליהן כשחצו את הנהר.
כן, כאילו מישהו מעוניין.
אנשים ניגשו אליי, אמרו שלום, ואני הנהנתי וחייכתי, והתפללתי
שהנשף יסתיים כבר, שאוכל ללכת הביתה ולישון.
החלטתי להישאר רק עוד כמה דקות, להמציא איזה תירוץ ולעזוב.
כוסות השמפניה נראות מזמינות, אז לקחתי אחת. ועוד אחת. ושוב.
השמפניה התחילה לעלות לי לראש, אז החלטתי ללכת. הסתובבתי
באיטיות ופניתי לכיוון המדרגות.
ואז ראיתי אותה.
היא עמדה בראש גרם המדרגות, מבט מהסס עבר בפניה והוחלף על ידי
חיוך מלא ביטחון. היא הייתה יפה. כל כך יפה. השיער שלה ארוך
וחום וגלי, עיניה ירוקות ובוהקות. החיוך שלה האיר את פניה
ושלח את כל הדם מגופי אל לחיי.
Well, she looked at me, and I, I could see
that before too long I'd fall in love with her.
She wouldn't dance with another
and I saw her standin' there.
עמדתי שם, בוהה, פי פעור מעט. מבטה חלף על פני כל החדר, ואולי
דמיינתי את זה, אבל יכולתי להישבע שהוא נח עליי כמה שניות
יותר מעל השאר.
היא החלה לרדת במדרגות, ואני נשארתי מהופנט, מבטי קבוע על
דמותה.
היא הסתובבה בחדר, דיברה עם אנשים, צחקה קצת. חיוכה המשיך
להדהים אותי.
רגליי סירבו לזוז. נשארתי מאובן, עומד בפינה ליד בר המשקאות,
ורק עיניי עוקבות אחריה, בולעות אותה.
מישהו ניגש אליי וניסה להתחיל שיחה, נדהם מההתעלמות המוחלטת
שלי.
עיניי נשארו דבוקות עליה, על פניה, על שערה.
Well, my heart went "boom,"
when I crossed that room,
and I held her hand in mine...
לפתע מישהו ניגש אליה. איזה אחד שהכרתי עוד מהגן. הוא חייך
אליה חיוך מזמין, והיא חייכה בחזרה.
כעס פעפע בגופי ויכולתי להרגיש את האדרנלין מתפשט בתוכי, גורם
לרגליי לזוז מעצמן.
לבי פעם ודפק במהירות כל הדרך לשם, אליה, שמבלי משים עברתי
בהליכה מהירה, כמעט בריצה.
לפני ששמתי לב, לפני שהמוח שלי הספיק אפילו לחשוב על המילים
שרציתי להגות, הזמנתי אותה לרקוד. היא נראתה מופתעת, לא הבינה
מאיפה צצתי פתאום, אבל חייכה חיוך מתוק והסכימה.
ידי אחזה בידה והובלתי אותה לרחבה.
Whoah, we danced through the night,
and we held each other tight,
and before too long I fell in love with her.
Now I'll never dance with another
since I saw her standing there.
השירים עברו במהירות, אחד נשזר בשני, ואנחנו, כמו לא מודעים
לזמן שעבר, המשכנו לרקוד.
מותניה היו לפותות בידיי, ידיה מונחות עליי בעדינות, ורקדנו.
לא רציתי שהערב יסתיים, אבל דברים טובים לא נמשכים לנצח.
בסופו של דבר הרחבה החלה להתרוקן, והמוזיקה פסקה.
ליוויתי אותה החוצה, אל ההסעה שחיכתה לה. כשנפרדנו ליד הדלת
היא אמרה לי - שפתיה מעוצבות בחיוך מבויש - שהיא נהנתה מאוד
הערב.
היא נשקה על לחיי ברכות, נכנסה לרכב, ונסעה.
מבטי השתהה על המכונית עד שנעלמה, חיוך מתפשט לאיטו על שפתיי.
בדרך חזרה הביתה המשכתי לראות אותה לנגד עיניי, המשכתי להרגיש
אותה בין זרועותיי.
אז נכון, הערב נגמר, אבל עונת הנשפים עדיין נמשכה, ואני עוד
אראה אותה.
בנשף הבא.
