ביום מן הימים אשכח שזה קרה
אם יזכירו לי אטען כי לא היה
מבעד לבכי לרעד לכאב בעיני חברי
יכולתי לראות את פניה מתבוננות בפני

נכנסה למקום הנקי מכול כדי למסור את נשמתה
לקחה את מה שנשבעה עליו אמונים וירתה
ריסקה תקוות, אהבות וחיים שלמים
ועכשיו אני דואגת לסידורים האחרונים

מוציאה מהתיק את הנהלים
דואגת להודיעה למפקדה  
לתאם במיומנות את ההלוויה
הם יקברו אותה מחוץ לגדר קול קורא מתוכי
תשקרי לרבנות אל תספרי
תגידי שזו טעות שזה לא באמת קרה

ואחר כך הבכיר הרצה
שהיא הלכה ולא הטילה אשמה
והעניין פשוט בחקירה

הכול תקתק כמו שעון עד לפרט הקטן
ואני הייתי אחראית לקביעת העניין
הכול קר קפוא בלי נשימה

עד אשר התנעתי את הרכב מאוחר בלילה
צרחתי עד עמקי נשמתי את צעקת החיים
בכיתי דמעות ששמורות למתים
לא הכרתי את הנשמה היפה
אבל הלב מדמם כל פעם כשהמחשבה עולה

לא זוכרת את שמה
לא מכירה פניה
זכרה לא נמחק עם השנים
חרטה כאב בלבבות זרים