אביבית מלצר / תעודה |
בוא נגיד שידענו הכל
בוא נצעק לשמיים
נרעיד את הים.
בפיות פעורים
בידיים רפות
אנחנו מקדמים את פניו של זה
מריעים.
(בלחש).
זה לא מה שחשבנו
הוא הולך לאיבוד בין ההמון
אותו המון שקרא
או שתק
איזה אסון רכבות מתקרב
שדה חמניות רמוס
קח אותי בידיים אני זקוקה למשיח חדש
העיניים שלך מגלות לי דברים חדשים על מולדת
או אובדן
אין לי הכלים הדרושים
אני נאלמת כשאתה כופת לי את הקרסוליים ומקלל
לא ראיתי את הסוף של הסרט ואני לא
מכירה את כל השחקנים
כולם מתים בסוף
אתה אומר לי
שאני תמימה
לא תמיד אני מבינה למה אתה מתכוון
אבל תמיד יודעת שאתה צודק
צריך לתת את הקרדיטים בזמן
זה רץ לי על המסך
לכל
איש
יש
שם
אני נשארת למחוא כפיים בחושך.
ולשמוע את צעדייך מתרחקים מתוך המקרן.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|