דרור פלי / צופה |
רגע שהוא. הייתי מטפס על עמוד תאורה, קטן מכדי שתראה אותי
ציפור טרף, ומשקיף על הארץ הדורסת ועל המכוניות המתגלגלות
במורד הכבישים ומבין לבסוף שאין לי כל ריגוש ועניין למעלה על
העמוד.
והייתי קורה חבלים למטה שוב, אמנם בחשש, ונסחף משמיע התנגדות
רפה, בחזרה אל הלבה האנושית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|