בימי שבת בבוקר אני שונאת אותך יותר מתמיד.
הגעגועים לטיולים שלנו, לעצות, לידיים המחוספסות, לצחוקים רק
שלנו, לשיער השחור שפינה מקום ללבן שאט אט החל לצמוח עם הזמן,
למסאג'ים החזקים ברגליים ואפילו לכתב הקר ביד שמאל.
איך אתה רוצה שנלך עכשיו? לאן? איך אפשר?
למה אני צריכה לעמוד בעבורך בכל רגע שתרצה בקצת הזמן שאתה
מקדיש לי כשאתה לא פה בשבילי אף-פעם?
איך אתה רוצה ללכת איתי לאנשהו כשאתה בכלל לא מכיר אותי?
אני לפעמים עדיין בשוק כשאתה זוכר את שמי ובמיוחד כשאתה שולח
לי הודעת טקסט ביום ההולדת.
מזל שאתה משלם לי על שכר-לימודים. כך אולי אלמד משהו, אתפתח,
אנטוש את הילדים שלי ואפתח עסק בחו"ל, אלפי קילומטרים מהם.
במקום שהרגשות נמחקים עד שמגיעים לשם.
איך עזבת אותי, אבא? איך השארת אותי, גוזל קטן ופגיע, לבד?
איך אתה ישן בלילות כשאני לא לידך? כשאתה לא יודע אם בכל רגע
אני נושמת ולבי עדיין פועם.
איך אתה חי עם עצמך כשאתה יודע שהילדה הקטנה שלך הולכת לישון
בלי אבא בחיים שלה, בלי מודל לחיקוי, בלי מי שיבחן ויבריח את
הבנים בחיי, מבלי לדעת איך אני מדברת או מתלבשת, מה דעתי על
עניין זה או אחר, מה מצבי האמיתי ולא רק דרך הטלפון כשהתשובה
היא 'בסדר, הכל בסדר'.
איך אתה גומר יום ולא מרגיש שמשהו ענק מהלב שלך לא איתך? איך
אתה שורד מבלי לראות אותי או לפחות להתקשר 10 פעמים, ביום?
איך רגשות האשם והמצפון לא רודפים אותך כשאתה עוצם עיניים
ומנסה להירדם?
איך השארת אותי מאחור, פתחת דף בחיים שלך שאני לא כלולה בו,
ונתת למצב להפוך לכך שאני בכלל כבר לא רואה בך אב, בטח שלא
דמות מחנכת?
איך אתה מצליח לנשום בלי הריח של התינוקת שלך אחרי המקלחת?
איך הגעגוע לא גובר עליך?
איך נטשת אותי, אבא?
יש לך מושג כמה פעמים מצאתי את עצמי בוכה בגלל מישהו שבכלל
כבר לא נמצא בחיים שלי?
יש לך מושג כמה פעמים הייתי צריכה שתבוא ותגיד לי את המילים,
למרות שכבר ידעתי אותן בעל-פה?


And then she'd say it's OK I got lost on the way"
But I'm a Super girl and Super girls don't cry
And then she'd say it's all right I got home late last
night
"


But I'm a Super girl and Super girls just fly
She's my girl. my Super girl.