זהו,הגענו...
פה אני יורדת.
תחנה סופית
עוד חיבוק ונשיקה
עוד אחת כזאת טובה וארוכה
וביייייי אחד ארוך וחיוך.
הערה צינית נשמעת כמו עקיצה.
למה הוא התכוון? למה היא התכוונה?
וזה נגמר...
טורקת את הדלת, עוד מבט אחד חטוף
ומתרחקים....
עולה במדרגות לאט
הוא כבר התניע ונסע
למרות שהדרך לא כה ארוכה
הוא ממהר?...
מוציאה צרור רועש,
למרות שיש רק שני מפתחות
והרבה קישקושים...
פותחת דלת וחוזרת
למציאות שלי,לחדר הרייק
אבל חם ומחניק....
רייק מעניין וחיים
מלא בעצב ורחמים
זורקת תיק בפינה
משילה מעלי שכבה
חם פה...
מחניק...
זו כבר לא הפינה הרכה שלי
זה מרגיש כמו צינוק
מתפשטת,עכשיו לבדי...
נכנסת למיטה,איכשהו תמיד
בחדר החם הזה.היא הכי קרה...
היא גדולה מידי בשבילי..
מסתובבת..מתהפכת...
חושבת..נודדת..
חולמת..
ובסוף גם נרדמת
ומחר אחזור לאותו סרט
רק מחר,מישהו אחר ישחק בתפקיד המישני