יושבת בין ארבעה קירות כתומים
שמסתכלים בי, בוהים..
מביטה לתוך המכשיר התמים
שמשקף אותי מבפנים
הכל נראה רגיל ממש כמו תמיד
אבל רק דבר אחד מפריע, דבר אחד מטריד
מסתבר שבתוך הדמות המשתקפת
הדמות המושלמת
יש חור, גם בלב..
אבל זה לא הכל..

כי חור זה חור
וחור אי אפשר לסגור
אפילו אם נקרא למישהו שיודע
הוא לא יבין עד כמה זה נוגע
עד כמה זה משגע
שהחור שלי פתוח, החור שלי נחשף
כל אחד רואה אותו
וכל אחד רוצה לנצל את זה לטובתו

אז ביקשתי עזרה, פניתי למומחה
אחד כזה שיודע על מה הוא מוחה
שיעזור לתקן, לכסות את החור
להסתיר אותו מהאור השחור
אבל מסתבר שהחור הוא לא חור רגיל
החור שלי, ששייך רק לי
הוא חור מיוחד
שאין לכל אחד
הוא יותר מסתם חור
הוא חור שלא סתם כך אפשר לסגור

כי חור זה חור
וחור אי אפשר לסגור
אפילו אם נקרא למישו שיודע
הוא לא יבין עד כמה זה נוגע
עד כמה זה משגע
שהחור שלי פתוח, החור שלי נחשף
כל אחד רואה אותו
וכל אחד רוצה לנצל את זה לטובתו

אז לקחתי את הדבר הזה, העגול
גם הוא היה מיוחד, כזה כחול
עברו שבועיים שלושה וארבעה
ושום דבר לא קרה
עברו עוד שבועיים ועוד שלושה
ועכשיו כבר עבר שלב ההכחשה
עכשיו זה ברור
החור כבר לא סגור
וגם אם אני יבכה, אתחנן, ידרוש
את החור כבר אי אפשר לסגור גם לא לכסות.

כי חור זה חור
וחור אי אפשר לסגור
אפילו אם נקרא למישו שיודע
הוא לא יבין עד כמה זה נוגע
עד כמה זה משגע
שהחור שלי פתוח, החור שלי נחשף
כל אחד רואה אותו
וכל אחד רוצה לנצל את זה לטובתו

אחרי שנה הכרתי מישהו קטן
מין מישהו שבעצם הכרתי כל הזמן
ועכשיו, החור אמנם פתוח עדיין
אך למדתי להתרגל אליו, לפחות מהצד של העין
ולמרות שחור זה חור, וחור אי אפשר לסגור
את החור שלי אני לא אפתח עוד לעולם
מספיק מוזר לי עם המצב הקיים.

כי חור זה חור
וחור אי אפשר לסגור
אפילו אם נקרא למישו שיודע
הוא לא יבין עד כמה זה נוגע
עד כמה זה משגע
שהחור שלי פתוח, החור שלי נחשף
כל אחד רואה אותו
וכל אחד רוצה לנצל את זה לטובתו.