שלום לכולם,
עבר די הרבה זמן מהפעם האחרונה שכתבתי כאן והמון דברים השתנו.
כן, כבר התגברתי על ורד... חשבתי שיהיה לי קשה אבל האמת? לא
כל כך... כנראה, מה שהרגשתי כלפיה לא היה כזה אמיתי. זה עבר
לי ברגע שבאתי אליה והיה לי האומץ להגיד לה בפנים 'אני אוהב
אותך'. באותו רגע הבנתי שכנראה זה לא זה (ולא, היא לא העיפה
אותי קיבינימט למי שתוהה, היא הייתה די מבינה... עד כמה
שאפשר, אבל על זה אספר ביום אחר) והחלטתי להמשיך.
הסיפור הזה נמשך חודש בערך. אחרי זה עברתי קיץ מרענן, ממש
הרגשתי כמו חדש. זה קרה לפני שנה וקצת? אתם יודעים, לא יודע
מה יש בקיץ אבל יש אווירה של שחרור לחצים, פריקת מתחים, אני
פשוט לא יודע איך להסביר את זה... אז עברו החודשיים של הקיץ
ונכנסתי לשנה האחרונה שלי בבית הספר, כיתה י"ב.
חודש ראשון, אמרתי לעצמי, אשקיע כמו כל שנה אבל בשנה הזאת זה
ממש לא קרה. הצלחתי להחזיק שבוע ואז ויתרתי.
ואני אומר מזל שעשיתי את זה כי אם לא - לא הייתי מכיר אותה.
אני אומר לכם, ילדה מדהימה! קצת צעקנית אבל מדהימה,
בלונדינית, עיניים כחולות ושלא נדבר על הגוף... מ-ו-ש-ל-ם!!!
באמת ילדה מדהימה, לפחות עבורי.
אז ככה זה התחיל: ממש בתחילת שנה הברזתי משיעור וראיתי אותה
וחברה שלה, עינב, יושבות כשגם להן יש שיעור חופשי... אז ראיתי
שאני לבד וקפצתי וישבתי לידן, התחלנו לדבר, להכיר אחד את השני
את השלישי והאמת? בהתחלה זה היה כאילו סתם בשביל להעביר את
הזמן. בכל זאת אמרתי לעצמי: זהו, אלה שעתיים שאני לא אכנס
לשיעור הזה בכל שבוע... בכל זאת בנאדם צריך חופש, לא...?
עבר שבוע ושכנעתי חבר שלי, שי, להבריז יחד איתי ושוב הלכתי
וישבתי ליד אותן שתי בנות... לאט לאט שי ועינב התחילו להתקרב
ואתם יודעים איך זה... כשאתם שלושה אנשים הרוב זה צחוקים
ודאחקות ורק פה ושם עניינים רציניים, אבל כשאתם שניים שיושבים
ביחד השיחה יותר אינטימית ויש פחות שטויות, אין מה לעשות...
איך אני אסביר? זה כמו שכשתעלו שני אנשים לאוטובוס רוב
הסיכויים שתהיו שקטים אבל אם תעלו יותר אז תהיו הרבה יותר
רועשים.
אז כן, אחרי ההדגמה המדהימה שלי נחזור לסיפור.
שי ועינב התקרבו והתחילו לבלות קצת זמן לבד, מה שהשאיר אותי
לבד לפחות שעתיים בשבוע עם ק' (אני לא רוצה לכתוב את השם שלה
כדי שזה לא ייהרס).
בהתחלה באמת סתם דיברנו על מה שכל אחד עושה, אוהב לעשות, על
המשפחה, על החברים, מה עשית היום, מה הולך לעשות מחר, איך היה
אתמול; אתם יודעים, שיחה רגילה כזאת... ולמרות שהיה קצת לא
נעים, לפחות בהתחלה, השיחה זרמה.
ככה היה בכל שבוע - שעתיים שאני והיא מדברים ביחד וגם שי
ועינב כבר נהיו חברים ואז בינואר הם נפרדו והאמת היא ששי היה
הרוס מזה ובגלל זה גם אני לקחתי צעד אחורה מק', כי בכל זאת
חברה שלה גמרה את חבר שלי והיה לי קשה בהתחלה בכלל לבוא ולדבר
עם עינב ובגלל זה גם לא דיברתי עם ק'.
אבל לאט לאט, אחרי איזה חודש חודשיים, שוב חזרנו לדבר אבל זה
לא היה פעם ביום-יומיים גג אלא זה היה פעם בשבוע; בכל זאת,
אני כבר לא הייתי בא לבית הספר, עבדתי 90 אחוז מהזמן וכשלא
עבדתי פשוט לא יצא.
אז הגיע החופש ובו קרה דבר מדהים... התחלנו לעבוד באותו
המקום... יותר נכון, היא כבר עבדה שם, ואני פשוט הצטרפתי בקיץ
להרוויח קצת כסף לפני הצבא. בהתחלה לא ידעתי שהיא עובדת שם;
בכל זאת, בקושי דיברנו ואני עבדתי לילות והיא לא יכלה
לעבוד... היא קטינה.
אז ככה יום אחד נפגשנו במקרה שם ושאלתי אותה מה היא עושה שם
והיא אמרה שהיא עובדת פה ואמרתי שגם אני ושוב חזרנו לדבר, אבל
הפעם זה היה שונה.
לאט לאט השלמנו את כמה החודשים האלה שבהם בקושי דיברנו אחד עם
השנייה ואני התחלתי להבין שאני אוהב אותה...
נשמע הזוי אבל זה נכון. שי ישר בא אליי וראה לי בעיניים משהו
שונה וסיפרתי לו עליה והוא אמר לי ככה: "היא קטנה, לא בשבילך,
היא מעצבנת, תמיד מטרידה, היא ילדה ואתה לא, תמשיך הלאה", אבל
אז אמרתי שאני לא יכול ושהיא נכנסה לי ללב.
את האמת? היא באמת ילדה.
עכשיו היא כבר בת 18 אבל לא יודע, עדיין יש בה משהו ילדותי.
לא שזה דבר רע, אבל צריך גם להראות בגרות לפעמים.
וזהו, זה הסיפור שלי... מקווה שיהיו התפתחויות בהמשך.
אוהב את כולם :)