שלום לך, את
שממך אני מנסה להתחמק ולהשתמט,
כל עידן ההתבגרות וההתפכחות.

הגעגועים אליך,
מותירים אותי כחומת לבנים אפורה ואטומה,
חור שחור, שיונק ברשעות, כל
פיסת אור
מגע אדם
אשר קורנים, ומגרים את מסדרונות נשמתי.

וגם את (נשמתי), אל תפני עורף בחמקנות
כי גם כלפייך, יש לי תלונות
את שנוהגת לאתגר, למגר ולכתוש
כל אורחת שאני מזמין,
את מרעילה מגע קוסם, מלטף ומחמם.

ואולי הכל מכור.
אנחנו, שכבר בתיכון
את אהבתנו צרבנו בעור גופנו
ובאור לבנו.

ואני מרחם שוב, הלילה, על רגעים של זיכרון וגעגוע.