יש לפעמים רגעים שאני רוצה שתהייה לי השהייה בדיוק כמו
למזגנים.
זה מדהים אותי כמה שאנחנו סלחנים בכל מה הנוגע להשהייה של
מזגן.
אנחנו נותנים לו לנוח את כל הזמן שהוא צריך בידיעה ובהבנה שזה
רק עניין של זמן עד שהוא ימשיך לעבוד והכל יהיה בסדר.
הייתי מאוד רוצה שתהיה לי את הפריוילגיה הזאת.

"רותם, אי אפשר לדבר על דברים אינסופיים בזמן מוקצב."

גיליתי לאחרונה שיש כאלה שיכולים לשבת מול הים ולהתחיל לבכות.
אני פעם ניסיתי וכל מה שיצא לי זה חיוך.
זה מוזר.
זה מוזר כי אני בכלל לא אוהב את הים.
(איתך אהבתי)

שחזרתי מהים נכסנתי למיטה בלי לשטוף רגליים, ככה יצא שכל הסוף
שבוע ישנתי על החול שלנו במיטה.
אולי את נגעת באותו החול, אולי ככה גם יצא שישנתי איתך כל הסוף
שבוע.
נחמד לחשוב  על זה.
זה עושה לי טוב.

מתישהו הזכרונות האלה יתקפו אותי.
(אני אומר יתקפו כי זה בטוח לא יהיה נעים)
אנחנו הרי לא נישאר ככה לנצח אני ואת.כי עכשיו זה הכח טוב ויפה
אבל בסופו של דבר אנחנו לא באמת מתאימים.
אז מתישהו הם יתקפו.
זה בטוח יקרה בשעת לילה מאוחרת ויעשה אותי פחות חזק.

(מזגנים הם ברי מזל)

"יש פעמים שהייתי רוצה להיות במקום אחר ולא פה"
(אני כבר לא אומר את זה הרבה כי זה כבר לא מיוחד להגיד דבר
כזה)

שהייתי קטן הייתי אוכל גרעינים בשביל המלח ואף אחד לא היה אומר
לי כלום על זה.היום אני כל הזמן צריך לספק תשובות.

בארוחת חג האחרונה ארקיה סיפרה על איזה אופרה שהיא הייתה בה
ברומניה.אני סיפרתי על ההתקלות הראשונה שהייתה לי ברמאללה.
"נו, כל אחד והאופרה שלו"אמרה איילת.
אמרה וצדקה.

אני נהיה פחות ופחות יעיל.