מדן נריה / תמורה |
היא התבגרה באחת בעשרים שנה.
לקמטיה נוספו חדשים לרוב.
"קרה משהו?" שאלתיה בדאגה.
"כן, בעלי האהוב נפטר".
"הוא היה חולה כל-כך!" אני מפטיר;
"נכון, התייסר מאד בשנים האחרונות,
מאז היה בן שבעים וחמש,
כואב ומרותק לכיסא-גלגלים
ואף נעזר באכילה".
"צר לי על שנפטר, ואולם אני
שמח שנגאל מייסוריו".
באחת אורו פניה התיישרו מעט קמטיה
וחיוך קט הופיע בזוית פיה
כמו שמעה בשורה טובה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|