כל מה שהיה צריך זה שיעול אחד מפתיע עיטוש לא במקום ופתאום
הריאות נסגרות כאילו קטנות לחצי מנפחן כמה שלא תתאמץ השאיפה
הגדולה ביותר שלך לא תגרום לחזה להתרומם באותו אופן שאתה זוכר
רק מלפני רגע הרופאים מבדילים בין הצרות של המעברים הקטנים
להצרות של המעברים הגדולים אבל כל מה שאני יודע זה שהריאות
פשוט לא מתמלאות ומסמנות בכאב את קצה גבולן לקלוט אוויר לקלוט
חמצן לעזור גם אם אני מקשיב בריכוז אני לא מצליח לשמוע את
הצפצוף החורקני כנראה שהפעם זה משהו אחר זה לא משנה אני מניח
שהמשאף ידע לטפל גם בהתקף הזה אבל המשאף בתוך התיק ואני הולך
הביתה עכשיו ולמה שאעצור ואתחיל לחטט בתוך התיק באמצע הרחוב
הרי לא הייתי חושב אפילו לעשות את זה אם לא היה לי התקף ואני
לא רואה שום סיבה להכנע לכניעות הקטנות של הגוף אבל מתחיל
להיות קשה יותר ללכת והבית קצת יותר רחוק ממה שזכרתי והוא לא
נועשה יותר קרוב עם כל התנשפות עלובה שחולפת אפילו להתנשף כמו
שצריך אי אפשר כי הנשימות שטוחות ולא מרשימות אולי בכל זאת הרי
יש כאן ספסל ובטוח שגם אנשים אחרים מתיישבים לפעמים סתם כדי
לתת לרגליים לנוח סתם כדי לתת לחיים להמשיך בקצב אחר עכשיו
איפה היה המשאף בפעם הקודמת הרי יש לו את המקום הקבוע שלו
ואיפה שמתי אותו בפעם האחרונה תמיד ברגעים כאלה פתאום המכל ריק
מדי וצריך להשקיע כוח שאין לי לנער השאיפה הראשונה לא עשתה
כלום אולי צריך עוד אחת רק כדי שתעזור לשאיפה הבאה להקלט אבל
גם הבאה לא עושה שום דבר בדרך כלל שתיים מספיקות אבל עכשיו כבר
הבנתי שזה משהו אחר ארבע שאיפות בטוח יעשו את העבודה החזה שלי
כבר כואב מהשאיפות העמוקות האלה מעברו השני של הכביש אנשים
יושבים בבית קפה ומסתכלים על איש שיושב על ספסל ומנסה לנשום או
שאולי זה נראה הרבה פחות מרשים מהצד מאשר מבפנים לאט לאט
מה שצריך להתרחב מתרחב
אני מסתכל
על
הכוכבים

עכשיו

אפשר

לנשום