כשהרוחות נדמו,
כשהעצים הפסיקו להתנדנד
וכשהאני העצמי החל להתאייד -
מכל נגע רע,
התחלתי את התקומה.

כשהידיים הפסיקו לרעוד,
כשהרגליים הפסיקו לברוח
וכשהאני העצמי קיבל את ההחלטה לפרוח -
התחלתי את התקומה.

וכשהקירות נבנו,
החלונות נסגרו
למחצה,
וכשידעתי שהנגע הרע לא יעבור את הקירות הללו,
התחלתי את התקומה.

התחלתי את התקומה משברי מבצרי,
הסדקים בחומות הצליחו להכניס למקום הקרוב אלי בותר
רוחות של פגיעות
שיחות על אובדנות.

כי מהמקום הקרוב אלי ביותר,
כזה שכל ניסיון פגיעה בו יהיה פשוט
כדור המילוליות נורה.
ופגע.

מהמקום הקרוב אלי ביותר,
נפתח הפצע העמוק ביותר
המתעתע ביותר.
כזה שכל כדורית דם נראית כמו גידול סרטני.
מרדני.

מהפצע העמוק ביותר,
החל הניקוי הגדול ביותר
שלא משאיר שום מקום לספק -
They cant keep a good man down, always keep a smile when
they want me to frawn.