בשעת לילה מאוחרת,ליבי נצבט מרסיסי קוצייך המעטים, המסרבים
להתפוגג עם השאר,
אני לא נרדמת.
נזכרת בעינייך הטובות,אז כשבאת אליי אל תוך ביתי,
משום מקום.
באת,גבוהה קומה,גופך חסון כעצי ארזים,ועינייך עינייך הטובות.
הייתי בחשכה,מוקפת בעיניים מתות ריקות מוקפת,מלאה בצער,עיניי
כל כך נוגות.
חשתי את כוח הבריאה את יד הגורל חוברת בין שתי נשמות חשתי שאני
מכירה אותך.ראיתי דרך עינייך את הוויתך.
אתה תהיה שלי,ואני אני שלך.
מהמפגש אותו לילה הדרך כבר לא היתה ארוכה ואכן כך רצה הגורל
נוצרה נשמה מלאה-אני ואתה.

נזכרת בלילות הלבנים שלנו לאור נירות,למדת את גופי,מסתרי
פלאוי,למדנו את סוד האהבה,בנגיעות רכות בנגיעות קשות ליטופים
עזים נשיקות אין סופיות,כמו חייות טרף צמאות,לעוד.
נשמתי אותך לתוך נשמתי.

נזכרת איך לא ויתרת עליי, לא הסכמת לאבד אותי כשברחתי ממך,סרבת
להרפות.
התמדת,כל שבת על חוף הים, היית מוצא אותי,אבודה,בתוך סם אהבה
שקרי,מוקפת בנשמות טועות,לא הנחת לי אמרת את את תהיי שלי.

נזכרת שכשהיית בטוח שאני כבר ישנה היית לוטף לשערי לוחש באוזני
אני אוהב אותך כל כך,אני אוהב אותך סמדר.
היית נוגע בי,נושק לכולי,בטוח שאני כבר ישנה...

נזכרת שבלילה ההוא ,שחור משחור,דמך נשפך בגסות כמפל מים מתפרץ
על רצפת החדר הקטן שלנו.
מוסיקה רועשת התנגנה ברקע,טירוף מילא את נשמותינו.
עינייך כבר לא היו טובות.
כאב,בלבול,סבל,רוע,ולא לא היה שם פחד.
איך הבטחת אחרי הלילה ההוא שכל חיי תעשה לי רק טוב,
שתפצה..
על לילה אחד.

משהו בתוכי לא האמין לך,משהו בתוכי זעק אליי לברוח ממך,משהו
זעק אתה לא אמיתי,אתה לא חזק,אתה לא טוב לא טהור.
אינני מצליחה להבין עד היום איך עצמתי עניי,איך הדחקתי תחושת
בטן
פנימית עמוקה,איך אהבתי אותך.
אינני מצטערת אני פשוט לא מבינה.
למה לא הנחתי לי,למה התעקשת שאהייה שלך,איך אפשר לפצוע לקרוע
לגזרים ללא רחמים,איך אדם תלוש מסתיר הכל בפנים,איך אפשר לשקר
כל כך הרבה פעמים.
אינני מצטערת אני פשוט לא מבינה.
מה עם עינייך?
הן עדיין מטעות?