אני.

שוב.

מחכה לו.
ללא סיבה נראית לעין.
חוץ מהברורה ביותר.
וכשיבוא אז מה יהיה?
לא תכננתי עד אז.

מחכה לו.
ללא מטרה.
לפחות לא ברורה.
לא רוצה לקלקל, כמו שקילקלתי בעבר.
כה חלק ונקי אצלי.
לא רוצה להכתים.
אין כבר מה לחדש.
הוא רחוק לי מידי.

וכשיבוא אז אלך,
ולא ישתנה דבר.
אולי נחליף כמה מילים וכבר יהיה מאוחר.
ואלך לי עם רעיונות חדשים,
אלו שיכנסו לתת מודע ויתנו לי מה לכבס בלילה.
והוא...

מקסים..

הוא חכם ממני.
הוא יודע יותר טוב.
לא, זה לא יקרה
זה לא קורה לי!
זה שוב כואב
הוא לא יחזור
אני לוחצת
ללא סיבה
הוא לא רואה
הוא לא מרגיש
איזה הפסד..
זה יכל להיות..
אך הוא לא כאן.

והוא..

מקסים...

הוא בטח עובר לדבר האחר על סדר היום.

אני משנית.

וזה בסדר...

זה לא בסדר לי, אך אין לי יד בדבר.
לא יכולה להיות אדישה, לתת לו לרצות.
לא יכולה לשחק משחקי רגשות.

לא יכולה להפסיק לחכות לו...