אנסטסיה שוסטר / שיר אהבה #372 |
אל גופך המפרפר
מרוכזת כמו בשיעור מתמטיקה דיסקרטית
מכונפת כמו ביום משייתי
מטריד כמו אנשים-בלי-בית / יפה כמו השכול
אחר כך, אתה נרדם. אפילו הסדינים עולים מבין
רגליי וכולם היו בניי וגם אתה יצאת מתוכי רטוב
ומושלם עכשיו אני נצמדת ונעצמת אלייך קח אותי
אלייך אל המעיינות מהם
כל הדברים הטובים הללו
שופעים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|