שמעון לא היה בחור חכם במיוחד, היו לו הברקות רגעיות, אבל לא
משהו בסדר גודל כזה, אף פעם. למעשה, בינו לבין עצמו, לא האמין
שהצליח לפתור את התעלומה הגדולה הזאת.

הכל החל לפני מספר שבועות. היה זה ערב ירושלמי חורפי למדי,
טיפות הגשם הצליפו על חלונות משרדו, והרוח השורקת נתנה הרגשה
שמשהו רע באמת הולך לקרות. שמעון לא נתן לכל זה להטרידו,  הוא
היה עסוק בעבודתו המייגעת בתור בלש פרטי, שמעון שיחק סנייק כבר
5 שעות רצוף, והיה קרוב מאוד לשבור את שיאו. כאשר נשמעה נקישה
בדלת, שמעון התבלבל ופסל את עצמו. "פתוח, לעזעזל. אתה לא רואה
שכאן עובדים? מה פתאום אתה דופק ומפריע כך באמצע העבודה?".
הדלת נפתחה ולחדר נכנסה דמות נשית מרשימה ביותר, שמעון התרשם
עמוקות והשתתק.

לאחר פרק זמן לא מבוטל, בו ניסה שמעון למצוא מחדש את אופן
ההגוי של האות ש', הצליח שמעון לגמגם איזה מילה שנשמעה פחות או
יותר  כמו שלום. עברו עוד מספר שניות, עד ששמעון הצליח לשכנע
את מוחו להגות משפט שלם. "הממ.. תרצי לשכ.. זאת אומרת לשתות
משהו? אולי לאכול איזו עוגיה או משהו?". "אתה שמעון? הבלש
הפרטי שמעון אזולאי?" שאלה האישה בטון מופתע. "כן, אני שמעון,
בלש-פרטי לשירותך. מה מוזר כל-כך?". "את.. זאת אומרת פשוט עלה
לי דימוי אחר לראש שחשבתי על בלש פרטי.", ענתה האישה והזכירה
לעצמה למחוק מראשה את הפנטזיה המינית שלה על בלשים פרטיים.
האישה הציגה את עצמה בתור רוני אשכנזי וסיפרה לשמעון על בעלה
שנעלם לפני שבועיים כשנסע בלילה בתל-אביב. היא המשיכה וסיפרה
שהמשטרה טוענת שאין שום עדות למעשה פלילי ושכנראה הוא פשוט
ברח. רוני טענה בפני שמעון שלא הייתה לו שום סיבה לעזוב אותה,
ושמעון, על פי מה שראה על פני השטח, נטה להסכים איתה. רוני
מסרה לשמעון את תמונתו של בעלה וכל הפרטים הידועים לה על
היעלמותו, סיכמה עם שמעון על התעריף היומי הקבוע שלו בנוסף
להוצאות, השאירה את כרטיס הביקור שלה  על השולחן ועזבה את
שמעון מזיל ריר ופעור פה.

לאחר שבועיים שבהן לא הצליח שמעון לשבור את שיאו האישי בסנייק,
החליט שכדאי שיתחיל לעבוד על התיק ברצינות רבה יותר. לשם כך
היה עליו לנסוע לתל-אביב ולחקור את אזור התחנה המרכזית החדשה,
בו לטענת רוני בעלה נעלם.

שמעון יצא באוטובוס מהתחנה המרכזית בירושלים בשעה 8:00, בשעה
8:30 הגיע האוטובוס לגינות סחרוב ובשעה 9:30 היה בתל אביב,
בתחנה המרכזית. שירד מהאוטובוס מלמל לעצמו משהו על כך שטוב
שההגה בידיים של אגד וטוב שהוא לא נוסע כל יום באוטובוס
לתל-אביב. לאחר כמה שעות בהם ניסה שמעון להבין איך יורדים
מהקומה של אגד לקומת היציאה (אמרתי שהוא לא כזה מבריק) מצא את
עצמו שמעון מחוץ למבנה התחנה והחליט לנסוע לחברו יוסי, שהיה
בלש במרחב ירקון. הפעם החליט שמעון לנסוע במונית.

לאחר נסיעה לא ארוכה, בה שמע את קובלנות נהג המונית על הנוער
של היום, והקנוניה האשכנזית שהביאה למותו בטרם עת של מלך הזמר
העברי, זהר ארגוב, הגיע שמעון לבניין משטרת מרחב ירקון. שמעון
נכנס לתחנה תוך שהוא חולף ליד כמה שוטרים במדים המכים עובר
אורח תמים, שבתמימות שלף סכין על בחורה שעברה במקרה באזור.
שמעון הסתובב בערך חצי שעה עד שמצא את חברו יוסי במשרדו, עוסק
בעיסוקו המרכזי בתור בלש במרחב, כלומר משחק סנייק. לאחר כמה
דקות , בהן הפליגו שמעון ויוסי בתיאורים ציוריים על עיסוקן של
אחותו של יוסי ואמו של שמעון, סיפר שמעון ליוסי את פרטי התיק
עליו הוא עובד.

יוסי הרהר במשך מספר דקות ואז ביקש מיוסי לסגור את דלת המשרד.
"מה שאני מספר לך עכשיו שמעון זה סודי, ברור? שום מילה ממה
שאומר לך לא יוצאת מהחדר.", שמעון הנהן להסכמה. יוסי הוציא
מאחת המגירות רשימה ארוכה של שמות. "זאת רשימת כל האנשים
שנעלמו בתל-אביב בנסיבות מסתוריות ושלא נמצאו עקבותיהם. אם
תשים לב, תראה שרובם המכריע ירושלמים, יש אמנם כמה חיפאים
ובאר-שבעים, אבל לא תמצא ברשימה אף לא תל-אביבי אחד. עוד דבר
תמוה, כולם נעלמו יחד עם מכוניותיהם. אם זה יצא אי פעם
לעיתונות, סביר להניח שתוקם ועדת חקירה ממלכתית ויעופו ראשים
על ימין ועל שמאל."

יוסי ושמעון המשיכו אח"כ בשיחה פילוסופית עמוקה על עניינים
שברומו של עולם; הפועל תל-אביב, גרעינים שחורים מול לבנים,
וכמובן, איך לא, על מעצב האופנה המבריק של קלי מינוג.

שיחתו עם יוסי הסתיימה, וכבר היתה שעת ערב מאוחרת. שמעון החליט
לחזור לירושלים, אין עוד משהו שיוכל לגלות היום, וחוץ מזה הוא
חייב לשבור את השיא שלו בסנייק.

בימים שלאחר מכן, שכר שמעון מכונית, ובילה את מירב זמנו באזור
התחנה המרכזית. מספר פעמים שמעון הסתבך במעט בעיר המוזרה הזאת,
וכמעט תמיד הגיע לחולון בטעות כשניסה לצאת לכיוון ירושלים.

ימים ארוכים עברו, ושמעון לא הצליח לגלות שום פיסת מידע
מועילה. שמעון חקר את כל ההומלסים והבטלנים המסתובבים באזור
התחנה המרכזית דרך קבע, אף אחד מהם לא ממש עזר לו, אבל כולם
הזהירו אותו שלא ידבר עם האיש עם המגבעת האדומה והצעיף הצהוב
כחול, הוא משוגע הם אמרו. ממש לא כדאי להתקרב אליו.

באחד הלילות בעודו מנסה לצאת מהחנייה, ניגש לחלון מכוניתו איש
מוזר, חבוש מגבעת אדומה וצעיף צהוב כחול לצווארו. האיש החזיק
כוס פלסטיק ריקה והשיט אותה לכיוונו של שמעון. שמעון זכר את
האזהרות הרבות שקיבל לגבי איש זה, וזרק לו מספר מטבעות בכדי
שיעזוב אותו לנפשו. עינו של האיש נפתחו למראה מטבעות השקלים
הנוחתים בכוסו, היום הוא יוכל להרשות לעצמו לקנות גם כריך טונה
יחד עם הקפה החם, בד"כ הוא יכול להרשות לעצמו רק קפה או כריך,
היום את שניהם. האיש תפס את ידו של שמעון מבעד לחלון הפתוח,
קירב את פיו אל אוזנו ולחש: "אל תיסע... היום שדי השמאל פועלים
ברחובות תל-אביב, הם ימשכו אותך למטה לתחתית השאול, ולא תוכל
לחזור לעולם." שמעון גיחך והחל בנסיעתו, מאחור עוד שמע את האיש
המוזר צועק: "אל תפנה שמאלה, מה שלא תעשה, אל תפנה שמאלה!!".

שמעון גיחך לעצמו ומלמל משהו על המשוגעים שמסתובבים בתל אביב.
באותו הלילה, כרגיל, הסתבך בלמצוא את הדרך לאילון דרום, שמעון
היה בטוח שהוא צריך לפנות שמאלה כדי להגיע לדרך הנכונה, ונראה
היה כאילו אין פנייה שמאלה בכל תל-אביב. לבסוף מצא שמעון פניה
שמאלה, ונראה היה כי רחוב זה יוביל אותו ליציאה לכיוון
ירושלים. ממש לפני שסיים את הפנייה הופיעו אורות צבעוניים
מעליו בשמים, ואור לבן חזק החל מסנוור אותו מלפנים. הזמן נעצר,
ורק הלמות ליבו הזכירו לשמעון שהוא עוד בין החיים.

לאחר זמן לא ארוך מצא את עצמו שמעון במקום מוזר, אם היה שמעון
אדם דתי היה חושב שהגיע לעולם שכולו טוב, או רע, תלוי איך
מסתכלים על זה. הוא לא היה לבד, במקום הסתובבו עשרות  אנשים,
ביניהם זיהה שמעון את בעלה של רוני. ככל שעיניו ראו המקום היה
הומה אנשים, מכוניות ופניות שמאלה. שמעון נדהם, עד האופק כל
שראה היתה ספירלה אין-סופית של פניות שמאלה ומכוניות שמנסות
למצוא את דרכם האבודה הביתה, בלי פקקים ובלי צפירות, רק זרימה
אין סופית לתוךהספירלה המשונה.

בין הר הגרביים שנעלמו ממכונות הכביסה, למגרש מטוסים ואוניות
שנעלמו במשולש ברמודה, ישנו מקום מוזר אליו נעלמו כל הפניות
שמאלה של תל-אביב. גם שמעון שם, והדבר היחיד שכנראה מטריד אותו
שאין לא סיכוי לשבור את שיאו האישי בסנייק עם פניות שמאלה
בלבד, בגלל הפינות כמובן.


--------------------
כל קשר בין הסיפור למציאות אינו מקרי לחלוטין. בתל-אביב
פונים רק ימינה, גם כשמוצאים פניה שמאלה. - ראו הוזהרתם.