האהבה עזה כמוות היא
אך הפחד חד כחיים
כאשר שפתיו הנוגות מרחפות מעל פנייה
כצל קריר ביום קיץ חם
לבה העדין מפרפר כה חזק
דופק, רוצה לקפוץ החוצה
חיוך מתוק נפרש על פניו
היא נמסה בתוכו
היא נמסה בתוכה
דקירות קטנות מתחילות להציק מבפנים
"האם הוא אוהב אותי?
באמת הוא אוהב?
ולמה הוא איתי?
מה הוא מוצא בי?
האם מתבייש בי?"
היא מעבירה את ידה בין שערותיו
כמה טוב לה איתו...
הדקירות כבר לא כל כך קטנות
וגם די מכאיבות
"לשאול אותו?
להגיד לו?
להתאהב בו?"
מבט אחד בעיניו העמוקות
מאיר את הכל
אהבתה עזה כמוות היא
אך פחדיה חדים כחיים.