שתי דמעות של זעם
זולגות במורד הלחיים
של שנאה מוחלטת, של כאב
של געגוע למשהו שכבר לא יחזור
של פחד, של חוסר אונים.
שתי דמעות זולגות במורד הלחיים
שתי דמעות בלבד
ויותר לא יבכו, אלו שתי העיניים
ויותר לא יחייכו אותו שבשמיים.
גם כשביחד זה תמיד לבד
תמיד הלב שבור לשניים
מודבק בחתיכות של סלוטייפ
מעשה פתטי של אחת לחזור לפעם
שכבר לא יחזור, כבר מת.
והחיוך הזה שבעיניים
נקבר עם זה שבשמיים
והעיניים השניות, כ"כ תמימות
באהבה מלמעלה מביטות
אל הקטנים אנחנו שלמטה
מחכות ליום בו גם אנחנו נצטרף
ונעלה לקפץ בין עננים,
לעוף עם ציפורים,
ולשמור מלמעלה, כמו שאר מלאכים. |
